Parents

כתבות בנושא

סמכות ונוכחות הורית

ד"ר עידו זיו, פסיכולוג קליני, מסביר מהי הורות? מהי הורות טובה? האם אנחנו הורים טובים? האם אנחנו מספקים לילדינו את הסביבה המתאימה לגדילתם? אלה רק כמה מהשאלות שהורים נוהגים לשאול את עצמם כבר בשנה הראשונה לחייו של ילדם, כשהם חשים שהסביבה בוחנת כל העת את כישוריהם כהורים

כשהילד גדל, על ההורים להתמודד עם הביקורת שהוא עצמו מפנה אליהם כשהם מטילים מגבלות על התנהגותו או על רצונותיו. הדבר קשה במיוחד כאשר בתגובה להחלטה של ההורים מטיח בהם הילד משפטים כמו "אני שונא אתכם", "אתם לא מבינים אותי", "אתם לא הורים טובים" ואפילו "הלוואי שהיו לי הורים אחרים".

ההשתלחויות של ילדים בהוריהם מבטאות את התסכול שהם חשים במשך התהליך החינוכי שבו הם רוכשים את כללי ההתנהגות המקובלים בתא המשפחתי ובחברה. על אף שבדרך כלל פעולותיהם של ההורים מוצדקות ולגיטימיות, פעמים רבות מעוררות אצלם תגובותיהם של הילדים תחושת קשות ורגשות עזים: חוסר אונים, אשמה, בושה, מבוכה וייסורי מצפון. לצד אלה מתעוררות תחושת רחמים כלפי הילדים וכן חרדה מפני ביקורת חברתית - שהרי פעמים רבות שופטת החברה בחומרה את ההורים ואילו את הילדים היא פוטרת מאחריות למעשיהם.

לחשוב עם הילד

להורים יש תפקידים רבים. ראשית, עליהם לספק לילדיהם את צורכיהם הפיזיים, כמו אוכל, קורת גג ובגדים. שנית, הם צריכים לדאוג כי ירכשו כישורי חברות שבעזרתם יוכלו להשתלב בסביבתם החברתית. כישורים אלה כוללים את היכולת לתקשורת בין אישית, היכולת להביע רגשות ולווסתם וכן מידה של ביטחון עצמי שיאפשר לילדים להיות נוכחים במרחב החברתי המשותף. לבסוף מוטלת על ההורים האחריות להקנות לילדיהם ידע ולאפשר להם לרכוש ידע גם ממקורות אחרים.

הורים יכולים להשתמש בכמה שיטות כדי לחנך את ילדיהם. כל השיטות כרוכות בהפעלה של כוח, אך רק בשתיים מהן הפעלת הכוח היא ישירה - בעוד שבאחרות היא עקיפה ומתוחכמת יותר.

שיטות החינוך הבסיסיות ביותר כוללות שימוש בכוח פיזי או דרישה לציות עיוור ("כי ככה אמרתי"). שיטות בסיסיות נוספות הן התנהגותיות, ומתבססות על חיקוי ("עשה כמוני" או "הימנע מלעשות כמוהו") ועל שימוש בשכר ובעונש ("כדאי לך, משום שאז תקבל..." או "אני במקומך לא הייתי עושה זאת"). כשמשתמשים בשיטות אלה נעשה לא פעם שימוש במזון (ובמיוחד בממתקים) כדי לחזק התנהגות, להעניש או להרגיע. 
שיטה מתוחכמת יותר היא השיטה הקוגניטיבית, שעושה שימוש ביכולתם של ההורה והילד לחשוב ולהשתמש בשיח כדי להעביר את רעיונותיהם. בשיטה זו ינסה ההורה להסביר לילד את ההיגיון שמאחורי מעשיו, לבסס דיון או לקיים משא ומתן. במקום לומר "עשה זאת כי ככה אמרתי" הוא ישתמש במשפטים כמו "חשוב שתעשה זאת, מפני שכך תוכל להשיג את הדבר (או להימנע ממנו)". 
שיטות מתוחכמות אחרות המתבססות על קשר בין אישי נעות מסחיטה רגשית ("מה כבר ביקשתי" או "אתה אף פעם...") ועד ללימוד החשוב של עיקרון הדדיות. ככל שהסמכות ההורית מבוססת יותר, כך יכול ההורה להשתמש בדרכים שבהן הפעלת הכוח היא פחות ישירה.

סגנונות של הורות

ניתן להבחין בשלושה סגנונות של הורות, הנעים בין מתירנות לרודנות:

ההורות המתירנית מעריכה חופש. לכן נוטה לקבל את רצונותיו של הילד ומעודדת התייעצות עמו לגבי החלטות שיש לקבל. היא נמנעת מעונשים ומספקת חום, אולם הבחירה שלא להשתמש בכוח מביאה את ההורים להתנהג באופן מניפולטיבי כדי לגרום לילד לבצע את רצונם. סגנון הורות זה מספק להורים יכולת גבוהה להיענות אך יכולת נמוכה לדרישה.

ההורות הסמכותנית / רודנית מעריכה צייתנות ומרבה בביקורת.היא משתמשת באמצעים דרסטיים לריסון הרצון העצמי של הילדים כשזה סותר את אמונות ההורים. סגנון הורות זה מספק להורים יכולת נמוכה להיענות לצד יכולת גבוהה לדרישה.

ההורות הנוכחת / סמכותית מעריכה היגיון ומעודדת משא ומתן, רצון עצמי ואוטונומיה. היא נוטה לשתף את הילדים בסיבות לקבלת ההחלטות, אך שומרת לעצמה את זכות ההחלטה. הסברת הסיבות שמאחורי המעשים מאפשרת לילדים להבין את הרציונל ההורי, וכך מצמצמת את החוויה של עולם שרירותי ומנוכר. סגנון הורות זה מספק להורים יכולת גבוהה להיענות לצד יכולת גבוהה לדרישה.

לאור כל זאת ברור כי יש למצוא את האיזון הנכון בין היענות לדרישה. לצורך כך, על ההורים לחזק תחילה את ביטחונם העצמי באמצעות הכרה בכישורים ההוריים שלהם ובהצלחות שהשיגו במשך השנים. גם אם פורץ משבר בינם לבין הילד, אסור להם לשכוח את הישגיהם ואת העובדה שכבר טיפלו בעבר במשברים בהצלחה. 

ככל שהורה יצליח יותר בצמצום רגשות האשמה שלו לגבי התנהלותו, כך תשתפר יכולתו לפעול - ובמקביל תפחת הנטייה הטבעית להאשים את הילד בעימותים שפרצו. הורים שבטוחים בתפקודם מסוגלים להתמודד טוב יותר עם רגשות כעס ושנאה מצד ילדיהם - רגשות שמתעוררים באופן טבעי כשהורים קובעים כללים המגבילים את החופש של הילדים לפעול רק לפי רצונם. 

העיקרון החשוב ביותר בהשגת שיתוף פעולה הוא קביעת כללי התנהגות ברורים ככל האפשר. רצוי לזכור שהשגת שיתוף פעולה בשמירה על הכללים אינה חייבת להתבצע באמצעות הפעלה של כוח ישיר - וכי חשוב שתהיה מותאמת לגילם של הילדים. 

לבסוף, ככל שההורים יצליחו לשפר את הקשר בינם לבין ילדיהם ואת יכולתם להיענות - כך ישתפר תפקודם. שיפור הקשר צריך להתבצע הן ברמת המגע הפיזי והן ברמת המשחק, השיח והדיאלוג. כך יוכלו הילדים לשפר את מיומנויותיהם החברתיות והבין אישיות, וכן את יכולתם לווסת את רגשותיהם ולקיים משא ומתן. שיפור הקשר צריך להיות מלווה ביכולת לבטא מול הילד את כל טווח הרגשות: משמחה, דרך כעס ועד לקנאה - אך לעולם ללא גילוי של השפלה. סביר להניח שכתוצאה מכל אלה תשתפר יכולתם של הילדים לפעול באופן עצמאי ואחראי, תוך שהם מתנסים ומכירים את עולמם.