kids picture

כתבות בנושא

התמודדות עם מסגרת חדשה

כניסתו של הילד לגן או לבית הספר מלווה בהתרגשות גדולה. מה עושים כאשר את מקום ההתרגשות אצל הילד תופסות תחושת חרדה גדולה ומצוקה רגשית. להתמודד עם הפחד.

ד"ר אלידה מגור, רופאה מומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר במרפאות מאוחדת באזור יהודה והמרכז

כניסתו של ילד למסגרת חדשה, כמו גן או בית ספר, צריכה להיות מלווה בתחושת ביטחון. מידע מוקדם והכרת המסגרת החדשה והצוות החינוכי, יחד עם העברת מסר של חוויה חיובית, לימודית וחברתית, מקלים משמעותית על הילד את ההשתלבות במסגרת בכל שנה. אבל מה קורה כשהילד מסרב ללכת לגן או לבית הספר? במרבית המקרים, המצוקה הרגשית שבה נתון הילד היא תוצאה של פחדים, חרדות (חרדת נטישה), חוסר ביטחון עצמי, תחושת דחייה והשפלה חברתית או בדידות - תופעה המוכרת כ"חרדת בית הספר" (SCHOOL PHOBIA). עם זאת, לעתים מדובר רק במניפולציה שהילד מפעיל על הוריו, במטרה להשיג מהם דבר מה.

הפחד מהלא נודע

תחושת הפחד מופיעה בדרך כלל לפני הכניסה או המעבר למסגרת חדשה, אך היא יכולה להופיע גם במהלך השנה, במסגרת הקיימת. הפחדים הם רבים: פחד מהבלתי ידוע - כשלילד לא ברור לקראת מה הוא הולך ולכן הדמיון שלו 'עובד' שעות נוספות ; פחד מהמפגש החברתי - האם יהיו לו חברים טובים או האם יציקו לו; פחד מהמורה החדשה, מכישלון במבחנים ומאי עמידה בדרישות ובציפיות (הן של המורים והן של ההורים); לעתים עלולה להופיע גם חרדה הימנעותית, הנובעת מפחד מהישנות מקרה מביש (אם מישהו העליב או השפיל את הילד). הילד עלול להרגיש דחוי ולכן לסרב ללכת לבית הספר. 
אולם במרבית המקרים, חרדת בית הספר קשורה דווקא במשהו שקורה בבית, כמו הפחד להיפרד מההורים או מהבית בשל המעבר מתחושת המוכר והידוע למשהו בלתי צפוי וזר לילד. לעתים אף קיימת אצל הילד תחושה שאם הוא יעזוב את הבית עלולים לקרות דברים רעים לאנשים שהוא אוהב, והוא לא יהיה נוכח שם כדי לעזור להם. תחושה כזו יכולה להתעורר כשההורים נמצאים בתהליך גירושים ובמצבים של אלימות במשפחה, מחלה או מוות של אחד מבני המשפחה. גם כשנולד אח קטן, הילד עלול לפתח חרדות ופחדים מפני דחייה ובדידות, ומכך שכל תשומת הלב תוקדש לתינוק החדש.

מיחושים גופניים כביטוי לחרדה

ילד הסובל מחרדת בית ספר מתלונן לעתים קרובות על מיחושים גופניים שונים, כדי שישאירו אותו בבית: כאבי ראש או בטן, חולשה ברגליים או בגוף, בחילות, הקאות, שלשולים או תחושת עילפון - ועל פניו נראה כי הוא ממש סובל. לפעמים הוא יסרב לקום בבוקר מהמיטה או ינעל את עצמו בשירותים, והוא עשוי להתעמת אתכם כל בוקר מחדש סביב שעת היציאה מהבית למסגרת הלימודית.
לרוב זה קורה ביום ראשון בבוקר (אחרי מנוחת השבת) או אחרי חופשה, כשהילד אמור לחזור למסגרת, בעוד שבחופשה הילד בילה והרגיש בריא לחלוטין. ברוב המקרים, לאחר שמוותרים לילד והוא נשאר בבית הוא מתפקד כרגיל ו"שוכח" מכל התלונות שהיו לו, עד למחרת בבוקר.

להאמין, להבין ולעזור

הדגש בטיפול צריך להיות על חזרה לבית הספר בצורה ברורה וחד משמעית, מתוך קביעה שאין ברירה אחרת. צריך להסביר לילד שאם אין סיבה בריאותית, בדוקה ומאושרת על ידי רופא - הולכים לבית הספר. אפשר גם לציין בפניו שזהו חוק של המדינה. 
ידוע שפחד הוא מנגנון חיוני לגוף לצורך קיום והישרדות, אך כשהוא קיצוני ומוגזם הוא עלול לפגוע בתפקוד התקין של האדם ולגרום לתגובות פיזיולוגיות כמו: רעד, הזעה, דופק מהיר, יובש בפה, תחושת מחנק בגרון, לחץ בחזה, קוצר נשימה, סחרחורת וכאבי גוף שונים. לכן, חשוב מאוד לומר לילד שאנו מאמינים לו ומבינים שקשה לו, ושנעזור לו - אבל קודם כול הוא צריך לחזור לבית הספר. רצוי לברר עם הצוות החינוכי האם קרה משהו שהיה עלול לגרום לילד לפחד, ולבדוק גם בבית האם יש בעיה או מצב חדש שעלולים לגרום ללחץ ולתחושת האיום אצל הילד. גם אם לא מגלים מיד מהי הסיבה - חשוב לטפל בפחד. אין ללעוג לילד שמפחד או לצחוק עליו, אלא להאמין לו, להבין אותו ולעזור לו להתמודד. 
אסור לתת לילד "פרס" או תעסוקה אחרת בזמן שהוא נשאר בבית. אם מדובר בילד גדול, רצוי שלא להישאר איתו בבית כדי לא לעודד רווח משני ולחזק התנהגות הימנעותית (ייתכן שזה בדיוק "התרגיל " המניפולטיבי שלו וכי זו התוצאה שהוא ביקש להשיג).

אבחון מוקדם וטיפול מתאים

ילד פועל על פי "עקרון ההנאה". הוא עושה מה שקל ונעים לו ונמנע ממאמצים מיותרים. מגיל חמש-שש לערך, הוא אמור להתנהג על פי "עקרון המציאות" ונדרש לעשות גם דברים שלא תמיד קלים ונחמדים אך מחויבים מהמציאות - כמו ללכת לגן או לבית הספר. 
לאבחון מוקדם של הבעיה ולבחירת טיפול מתאים יש חשיבות גדולה. סוג טיפול אחד הוא טיפול התנהגותי של "חשיפה הדרגתית" למקור הפחד: מלווים את הילד לבית הספר או הגן ונשארים איתו מספר שעות בימים הראשונים, כשבמשך הזמן ובהדרגה זמן השהייה עם הילד מתקצר - עד ליצירת שגרה יומיומית שבה הילד הולך לבית הספר ונשאר בו לבד. חשוב לתאם מי מלווה את הילד ורצוי שיהיה זה ההורה הסמכותי יותר, שלא נכנע בקלות ללחצים הרגשיים שהילד מפעיל. מומלץ לשתף את המחנכת בתהליך הטיפול, כדי שהיא תגייס את התלמידים בכיתה לעזור ולעודד את הילד לחזרה ללימודים ולא להלחיצו בשאלות מיותרות. רצוי לשתף גם את המורים המקצועיים בתהליך. ניתן להשתמש בשיטת החיזוקים החיוביים, שבה מקבל הילד מדבקה או מטבע עבור התנהגות רצויה ומתקדמת, ורצוי להשתמש בנוסף גם בחיזוק מילולי. 
אפשרות טיפול נוספת היא שיטת ה"דמיון מודרך", שמטרתה לעזור לילד להפוך את הפחד למשהו קטן ונשלט שהוא יכול להתגבר עליו ולנצחו. אצל ילד קטן ניתן להיעזר בסיפורים, תמונות, ציורים ומשחקים, כדי להתגבר על הפחדים ולפתח התייחסות חיובית לגן או לבית הספר (PLAY THERAPY). ההורים מצידם צריכים להעניק לילד תחושת ביטחון ורוגע, עידוד ותמיכה, על מנת שירגיש כי הוא שולט במצב ויהיה בטוח שלא יאונה לו כל רע.

עזרה מקצועית

במקרים קיצוניים יש צורך לקבל עזרה מקצועית של פסיכיאטר מומחה לילדים ולמתבגרים, ולבדוק אפשרות של טיפול תרופתי מתאים להורדת המתח והחרדות, כדי להקל על הילד לחזור לתפקוד תקין. הטיפול התרופתי הוא בדרך כלל זמני, עד שהילד חש ביטחון עצמי ומסגל לעצמו שוב את ההתנהגות המקובלת והרצויה. רק במקרים חריגים יש התערבות של קצין ביקור סדיר ממחלקת הרווחה בעירייה, שאמור לקשר בין הילד והמסגרת החינוכית במידה וההורים אינם מסוגלים לעשות זאת.

חשוב לזכור שבמרבית המקרים של חרדת בית הספר הבעיה מגיעה לפתרון תוך פרק זמן קצר ולא חוזרת על עצמה.